בחודש מאי 2017 התקבל במשרדנו פסק דין שהוגשה על ידי משרדנו עבור חב' או.פי.אס.אי (שינוע בינלאומי) בע"מ במסגרת תיק בימ"ש [ תא"מ 42622-02-14 שלום ת"א, או.פי.אס.אי (שינוע בינלאומי בע"מ נגד שהר צאיג דפוס פלוס בע"מ ] שעיקרה חוב דמי שינוע עבור משלוחי בלדרות ביצוא, שהוזמנו על ידי הנתבעת בארץ אל נמען בצרפת.
המשלוחים כולם, נשלחו בתנאי שילוח Fright Collect שמשמעו משלוח גוביינא במסגרתו מבקש השולח מהארץ לחייב את מקבל המשלוח בחו"ל, בעלויות השינוע של המשלוח, כלומר השולח מבקש לחייב צד שלישי (הוא הנמען) בדמי המשלוח .
הואיל והנמען במדינת היעד, סירב לשלם את עלויות השינוע, נאלצה התובעת שכאמור ביצעה את שינוע המטענים, להחזיר את החיוב בדמי השינוע אל השולחת ולאחר שזו סירבה לשלמו, להגיש את תביעתה זו.
בכתב ההגנה טענה הנתבעת, בין היתר, כי היא איננה השולחת אלא כי לשיטתה היא שימשה רק כ "נקודת האיסוף" למשלוחי הבלדרות.
בנוסף טענה הנתבעת כי, מילוי שטרי המטען במערכת המשלוחים הבינלאומית הממוחשבת נעשתה על ידה מתוקף היותה "זרועו הארוכה של הנמען" ו/או "שלוחתו של הנמען במדינת היעד".
לשיטתה של הנתבעת מאחר ומשלוחי הבלדרות שולחו בתנאי השילוח Fright Collect "גוביינא" שמשמעם "חייב את המקבל" אזי, אין לתובעת עילת תביעה ישירה כנגדה בגין עלויות השילוח של המטענים וכי עליה לגבות את דמי השינוע מהנמען, כלומר המחלוקת שבין הצדדים נגעה לעניין אחד בלבד והוא: על מי מוטל הסיכון לתשלום דמי השינוע של המטען במקרה שבו הנמען במדינת היעד מסרב לשלם.
לאחר שמיעת פרשת הראיות בתיק במסגרת דיון הוכחות, ניתן פסק דין הקובע כדלקמן:
הסיכון לתשלום דמי השינוע במשלוח "גוביינא"Fright Collect מוטל על השולח ושטר המטען מהווה חוזה הובלה בין הצדדים
כלומר, בכל מקרה שבו הנמען במדינת היעד לא יישא בתשלום דמי השינוע יאלץ לשאת בהם השולח וזאת בראש ובראשונה מכח הוראות סע' 5.2 לתנאים הכלליים בשטר המטען, אשר מהווים את חוזה ההובלה בין הצדדים.
בית המשפט הנכבד קבע כי מהוראותיו של סעיף זה, ברור לחלוטין כי האפשרות לשנע מטענים בתנאי שילוח מסוג "גוביינא" נועדה על מנת להקל על הגורם השולח ועל מנת לאפשר לצדדים הסדרים מסחריים מסוג זה במערכת היחסים העסקית שבין השולח לבין לקוחו אשר בחו"ל ובכך לחסוך לשולח את הטרחה בקבלת ו/או גביית תשלום נוסף בגין דמי השינוע.
עוד נקבע על ידי בית המשפט הנכבד כי, מילוי שטר המטען ותנאי שטר המטען (אשר כאמור מהווים את חוזה ההובלה בין הצדדים), הנם בבחינת הודאת בעל דין במעמדו כשולח טובין, במשמעות המקובלת הן בהיבט המסחרי והן בהיבט דיני השילוח הבינלאומיים ומשכך למעשה אין הנתבעת יכולה להתחמק מהאחריות המשפטית והחוזית עסקית הנובעת מהיותה "שולח" המטען.
מילוי שטר מטען במערכת ממוחשבת ומתן אישור מקוון לתנאי ההובלה מהווה הסכמה מודעת לתנאי חוזה ההובלה:
בית המשפט הנכבד בחר להתייחס גם להתפתחות הטכנולוגית בעולם המסחר, התפתחות אשר מאפשרת לצדדים להתקשר ולהתחייב בהסכמים באמצעות רשת האינטרנט תוך שהוא מציין כי הטכנולוגיה מצאה זה מכבר שיטות מקובלות להבטחת מודעותו של צד המתקשר בחוזה לתנאיו של אותו חוזה וכי הפסיקה הכירה בכך שאישור מקוון לתנאיו של חוזה, מהווה הסכמה לתנאים אלה בדומה לחתימה פיזית על חוזה להזמנת שירותים.
בכך אישר בית המשפט הנכבד כי, מילוי שטרי מטען להזמנת שינוע מטענים במערכת הממוחשבת ומתן אישור מקוון לתנאי ההובלה של התובעת, היו בבחינת הסכמה מודעת לכל תנאי חוזה ההובלה של התובעת, גם אם נערכו באופן מקוון.
החברה התובעת יוצגה בתיק זה על ידי משרדנו
כל המידע המוצג במאמר זה הנו כללי בלבד.
אין באמור במאמר כדי להוות ייעוץ או חוות דעת משפטית כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל ייעוץ משפטי מקצועי לפני ביצוע כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
